בימים אלה, רבים מאיתנו חשים מוצפים.
כמעט ברגע אחד, עברו חיינו טלטלות במישור האישי, המשפחתי, המקצועי והחברתי – בעת ובעונה אחת. נוסיף לכך את הזינוק ברמת אי הוודאות בכל אחד מהמישורים הללו וגם ברמה הגלובלית, ותחושת ההצפה אינה כה מפתיעה.
ובכל זאת, דווקא בגלל היקף השינויים ועומקם, דווקא מפני שכל-כך הרבה אינו ידוע, אנו זקוקים יותר מאי-פעם לחשיבה חשיבה יצירתית במיוחד, רחבה במיוחד ורב-ממדית במיוחד, כזו שתעזור לנו לפתח תפיסה רלוונטית של המציאות החדשה ולעצב את דרכנו בה בצורה מושכלת.
אתחיל בחדשות הרעות (מי שרוצה לקפוץ לחדשות הטובות, יכול ללחוץ כאן).
חשיבה תחת לחץ היא כמו בגד צמר במים חמים – מתכווצת
החדשות הרעות הן שמצבי משבר בדרך כלל אינם מעודדים חשיבה מהסוג הנדרש עתה. תחת לחץ הנטייה שלנו היא דווקא להצר את החשיבה – להתמקד בדברים הבולטים ובטווח המיידי, ולהתעלם מקשרי הגומלין, מהדקויות ומהשלכות לא רצויות שיכולות להיות לפעולות שלנו. זו תגובה טבעית ואפילו נדרשת במצבי חירום בעלי אופי מיידי, כמו שריפה למשל.
אבל המשבר הנוכחי רחב ועמוק הרבה יותר, ולכן חשיבה צרה וממוקדת אשר נשענת על דפוסי חשיבה קיימים, עלולה לפגוע בקבלת ההחלטות שלנו וביכולת שלנו להתאים את עצמנו לשינויים ולהתנהל באופן מוצלח במים הסוערים. הדבר דומה לקברניט שמנסה לנווט את ספינתו ליעדה כשהוא מסתכל על סביבתו מבעד לצוהר צר שבחדרו, במקום לעלות לסיפון ולסקור את כל האופק.
המוח מחליף תחנות ברדיו כמו ילד בן שלוש
לחץ מקשה על החשיבה, וכאשר השינוי רב-ממדי כמו שהוא היום, מצב החשיבה שלנו יכול להידרדר עוד יותר. כי במקום מקור מצוקה אחד שמושך את הקשב, יש מספר מוקדי מצוקה במקביל, כל אחד מהם מושך בבגדנו ואומר "תתייחס אליי, תתייחס אליי". כפועל יוצא, החשיבה שלנו קופצת מנושא אחד לשני, אבל לא ממש מתקדמת לשום מקום. אם נחזור לדוגמה של הקברניט, עכשיו הוא מסתכל החוצה מבעד לכמה חריצים בחדרו. מכל חריץ הוא רואה משהו אחר והוא קופץ מחריץ לחריץ.
אחרון ולא חביב – ההרגל
אנחנו יצורים שבנויים על דפוסים והרגלים ובמידה רבה של צדק. דפוסים הם המאפשרים לנו לצבור ידע ולהשתמש בו, הם המאפשרים לנו להתמצא בעולם ולהתנהל בו. בעזרת דפוסים, אנחנו יכולים לעבד כמויות אדירות של מידע באופן אוטומטי וללא כל מאמץ. לכן יש לנו נטייה להיאחז בדפוסים הקיימים ובידע הקיים ולא להטיל בהם ספק. הבעיה היא שנטייה זו להיאחז, גורמת לנו, במודע ושלא במודע, להתחמק מהכרה בשינויים ולהמשיך להיאחז בקיים ובידוע.
לא רק שאנחנו לא רגילים לחשוב מחדש על הנחות היסוד שלנו ועל מושגי היסוד שמרכיבים את התפיסה שלנו, אנחנו גם לא אוהבים את זה! ראשית, בניגוד לחשיבה הקלה והאוטומטית שמבוססת על הדפוסים הקיימים, חשיבה בסיסית שבוחנת מחדש את הדפוסים עצמם היא קשה ודורשת מאמץ. ושנית, הערעור של הדפוסים הקיימים, הוא גם חוויה מפחידה בעבור חלק ניכר מאיתנו. לכן אנחנו נוטים שלא לעשות את זה אם אנחנו לא ממש חייבים.
ועכשיו, לחדשות הטובות…
אנחנו חופשיים
החדשות הטובות החשובות והיסודיות ביותר הן שאנחנו יצורים בעלי רצון חופשי ולא שחקנים פאסיביים במערכה. למרות כל הנטיות המובְנות (והמובָנות) שלנו, אנחנו יכולים לכוון את החשיבה שלנו לאן שאנחנו רוצים. נכון, זה לא תמיד קל. לפעמים הדבר דומה לניסיון לשלוט בעדר סוסי פרא, שמיד אחרי שנדמה לך שהצלחת לכנס אותם, הם מתפזרים שוב. אנחנו יכולים להתייאש ולתת למוח שלנו להמשיך "להעביר תחנות", אבל אנחנו יכולים גם להבין ולקבל את הנטיות שלנו ולאחר מכן, לחזור לחשוב על מה שאנחנו באמת רוצים לחשוב עליו.
מוטיבציה? צ'ק! / הקורונה עשתה לנו חלק מהעבודה
בלי מוטיבציה ונכונות למאמץ, החופש שלנו לבחור לא יועיל. אבל בניגוד לימים כתיקונם, שבהם קל להתעלם משינויים, עכשיו באה הקורונה והטיחה את השינוי בפרצופנו באופן שמקשה מאוד להתכחש לקיומו. רבים כיום מבינים שהם חייבים לחשב מסלול מחדש במציאות החדשה שמתהווה סביבם.
יש לנו את היכולות והמשאבים הנדרשים
המוח העצל והנפש החרדה אולי מעדיפים לעבוד באופן אוטומטי, אבל אין זה אומר שהם לא יכולים "לצאת מהאוטומט". למרות שבני האדם מפגינים רמות שונות של יצירתיות, ולא כל בני האדם מורגלים בחשיבה רב-ממדית, לכולנו יש את היכולות הנדרשות כדי לפרש מחדש את המציאות. למרות היאחזותו של המוח בדפוסים המוכרים, לא היינו יכולים ללמוד ולשרוד ללא היכולת ליצור דפוסי חשיבה ומושגים חדשים ולפרש מחדש דפוסים ומושגים קיימים. אנחנו רק צריכים לרצות לעשות את זה!
לשמחתנו המרירה, בנוסף למוטיבציה, הקורונה נתנה לנו משהו נוסף שחסר לנו בימים כתיקונם – זמן לחשוב. נכון, הילדים זקוקים לתשומת לב ואולי יש קרובי משפחה שזקוקים לסיוע, אבל רבים סגרו עסקים באופן זמני, צמצמו פעילות, יצאו לחופשה או פוטרו, ולצערם יש להם זמן בשפע.
"הלוואי שתחיה בתקופה מעניינת", אומרת קללה עתיקה. ובכן, אני לא יודע אם זו באמת קללה, אבל אין ספק שזו תקופה מעניינת.
למרות הקושי הנפשי והמנטאלי, התקופה המעניינת שנחתה עלינו מחייבת חשיבה רחבה ומפוכחת, מחד, ויצירתיות וגמישות מחשבתית, מאידך.
אנחנו יכולים לעשות את זה.
בחלק השני של המאמר, אני מתאר מספר רעיונות מעשיים לשיפור החשיבה, בימי קורונה בפרט ובחיים בכלל. מוזמנים לקרוא.
