ללכת לאיבוד
לפני שנים רבות יצאה משפחה לטיול בארץ רחוקה. ארץ זרה, לא מוכרת, לא מפותחת, אך יפה להפליא. נחתה המשפחה בעיר הבירה, התמקמה במלון בפאתי העיר ואחרי מנוחה קצרה יצאה לטייל. במהרה הגיעו להבנה שללא מפה, סביר שילכו לאיבוד. חיפשו מפה וקשה היה למצוא, עד שלבסוף מצאו חנות ספרים ישנים ושם הם מצאו את שחיפשו. מפת עיר מעלה אבק ובלויה משהו. שמחה המשפחה, עכשיו יהיה ניתן להתמצא וללכת בבטחה ברחבי העיר הקסומה.
פרשו את המפה והתחילו לטייל. הלכו על פי המפה, רחוב ועוד רחוב, עיר מדהימה. פתאום הגיעו לתחנת רכבת. מסילות ברזל ארוכות חוסמות את נתיב התנועה. מה עושה פה תחנת רכבת? לא, זה לא מסומן במפה. איפה אנחנו?! הלכו ימינה, הלכו שמאלה, הכל השתנה. שמות הרחובות שבמפה אינם דומים לאלה שמופעים בקרנות הרחוב. שכונה חדשה – לא מופיעה במפה.
המציאות שונה לחלוטין ממה שמופיע במפה. 'הלכנו לאיבוד,' אמר אבי המשפחה (נווט מעולה מתקופת שירותו בצבא). איך יוצאים מפה לעזאזל? פחד נפל על המשפחה. ארץ זרה, שפה לא שגורה, אנשים עם מנהגים זרים ומוזרים, הכל שונה ולא מוכר. מה עושים? איך מגיעים חזרה למלון, שנראה ברגע זה כמקום השפוי והבטוח בעיר? המון שאלות אבל תשובות עדיין אין.
סצנה קצרה זו הולמת במידה כזאת או אחרת מצבי משבר שונים ובתוכם נדמה כי גם משבר הקורונה מתאים.
אז מהו בעצם משבר?
יש באינטרנט פרשנויות רבות למושג – אתן את שלי. ניקח מצב שבו יש לנו איזו שהיא מטרה להגיע אליה. אנחנו צועדים ומרגישים טוב עם עולם המושגים המאפשר לנו להתמצא בדרך בה אנו הולכים. למצב כזה אנחנו קוראים 'שגרה'. "הכל בסדר". אנחנו מובלים ע"י דפוסים מוכרים, חווים באמצעות החושים גירויים מוכרים וגם הרגשות שלנו (קושי, שמחה, עצב, סיפוק) באים מתחום המוכר. המתחים. הוויכוחים, חילוקי הדעות. אי ההסכמות אינם חורגים מהמסגרת התפיסתית שלנו – נסתדר, נתפשר, נוותר, נתעקש וכו' הם מושגים שבאים לפתור בעיות/אתגרים מתחום המוכר. בסה"כ בסדר, לא נורא, לא מצריך השקעה בחשיבה עמוקה ומאתגרת – זה קשה ולא נוח
מה קורה אם באמצע הדרך משהו משתבש, כמו בסיפור הפתיחה? אנחנו לא מצליחים להתמצא. אנחנו לא מבינים את ההתרחשות. אין לנו כלים, הנחות יסוד, דפוסים, מושגים, לפרש את שקורה סביבנו. מצב לא מוכר, והלא מוכר הוא מאיים, מכווץ (משבר הקורונה כמשל). מצב כזה מוגדר כמשבר – חוסר התמצאות וחרדה המקשה בבחירה ובהחלטה לאן לפנות.
שאלת שאלות
במצב משבר, רבות מהשאלות שאנו שואלים באות מתוך הלחץ המבוכה ואי הבהירות. "מה יהיה? מה יקרה? למה עכשיו? מה עושים? מי אשם?" המון שאלות שהתשובה להן היא הנפת ידיים לאוויר. אין תשובה וגם לא תהיה – אנחנו תקועים ולא רלוונטיים אל מול העולם המשתנה.
אז מה עושים? אני מציע לאמץ את המונח עצירה-יצירה.
אם נמשיך בקו המחשבה שבו אנחנו נמצאים ובאותו מצב מנטלי הרי לא יקרה כלום. נמשיך בבאסה. לכן עלינו לעצור. לא עצירה פיזית וגם לא דרך שלט עצור, אלא עצירה מנטלית קוגניטיבית שהשלט המתאים המורה על כך הוא שלט של סימן שאלה גדול ובוהק. איפה אנחנו ולאן ברצוננו להגיע? סימן השאלה מזמין אותנו לעצור, לבחון מחדש את הנחות היסוד, מושגים, הרגלים ישנים וכו'. סימן השאלה בהקשר של משבר הוא המאפשר לחולל תנועה, תהליך חשיבתי שיכול להוביל לכיוונים חדשים.
יצירה היא תוצאה של התחדשות – רעיון חדש, יוזמה חדשה, טכנולוגיה חדשה, כיווני חשיבה חדשים. אותו רעיון חדש יכול להגיע רק אחרי ששינינו, הזזנו, פירשנו מחדש, או נטשנו את הישן, והתפנינו לעצב מחדש (ליצור) את הדרוש שינוי.
מושגי מסגרת לחשיבה
מתחת לסימני השאלה קיימים שלושה מושגי מסגרת המאפשרים תהליך חשיבה מסודר קוהרנטי ופורה: התמצאות, רעיון, ופעולה. מושגים אלה מתחילים כשאלות שמזמינות חשיבה ובירור. עם ההתקדמות בתהליך, הם נטענים בתובנות והדרך קדימה הולכת ומתבהרת.
התמצאות – מושג ההתמצאות מזמין אותנו לברר את ההתרחשות (משבר) העכשווית. כשמו כן הוא, להתמצא מחדש. התמצאות היא תהליך חשיבה שתכליתו היא ההבנה איפה אנחנו נמצאים ולאן אנחנו רוצים להגיע. תהליך ההתמצאות מאפשר לנו לנדוד במחשבה לכיוונים שונים ברמות מופשטות שונות. במהלך נדידה זו סביר שתגיע הארה, סוג של כיוון רצוי (רעיון) ביחס למצב היותר בהיר עכשיו. יש לאן להתקדם.
רעיון – מושג הרעיון מלווה אותנו ונוכח מרגע שהתיישבנו לחשוב. הוא מעין מצפן המורה אותנו לחתור ולהשיג אותו בתהליך החשיבה. במהלך תהליך ההתמצאות תפקידו לשמור על מימד היצירתיות. הרעיון בהתממשותו הוא מעין הגיון שיצרנו ושהטלתו למערכת שלנו תביא אותנו להשיג את המטרה שאליה אנחנו חותרים.
פעולה – מושג הפעולה מזמין אותנו לחשוב על האיך. איך נהפוך את הרעיון המופשט לידי מימוש בפועל. אילו פעולות נדרשות, עם איזה כלים, אלו מיומנויות נדרשות, משאבים וכו'.
חשיבה טובה!
