ללכת לאיבוד – על תפקידו של סימן השאלה בזמן משבר
שאלות הן כלי חשוב לקידום החשיבה, במיוחד בזמן משבר. אבל צריך לדעת לשאול את השאלות הנכונות.
שאלות הן כלי חשוב לקידום החשיבה, במיוחד בזמן משבר. אבל צריך לדעת לשאול את השאלות הנכונות.
דווקא בימי קורונה אלה, שבהם אנשים רבים עוברים משברים אישיים ומקצועיים המעוררים רגשות של לחץ וחרדה, נדרשת מאתנו חשיבה מפוכחת ופתוחה. הבעיה, כמובן, היא שבמצבי לחץ וחרדה, איכות החשיבה שלנו נפגעת. אז מה עושים?
מה גורם לוורד לאבד את ריחו?
על מקורן של קלישאות, המחיר שמשלמים על שימוש בהן ועל קלישאה אחת שכדאי להפוך לתובנה חיה ובועטת.
מהו אפקט דאנינג-קרוגר ומה הוא מלמד אותנו על כשלים בקבלת החלטות בתנאי ידע חלקי ועל דרכים לצמצם את השפעתם?
שלושה אתגרים להצלחה: 1. להבחין בשינוי. 2. להבין את השינוי. 3. להסתגל לשינוי. להבחין בשינוי אנחנו טובים באיתור שינויים במצב כפי שאנו רגילים לראותו, אך גרועים באיתור שינויים שמתרחשים מחוץ לתפיסת העולם שלנו. התוצאה: המציאות משתנה מבלי שנבחין, סימנים מוקדמים למגמות חדשות נדחקים מחוץ לתודעה, כוחות חדשים מופיעים ואנו מזניחים אותם – לא מנצלים אותם…
כל אחד מאתנו יוצר בתודעה שלו את העולם שבו הוא חי. כאשר מפנימים הבנה זו, היא בעלת פוטנציאל עצום לשיפור איכות החיים, למיצוי היכולות האישיות ולהקלה משמעותית במצוקותת ובסבל שאנו חווים. במהלך החיים אנו חווים מצוקה מסיבות שונות: התמודדות עם שינויים, מתחים במערכות יחסים, בעיות בריאות, בעיות כלכליות, דאגה, חוסר סיפוק ועוד. אנו נוטים להתמקד…
כותרת הפוסט היא ציטוט של חוקר החשיבה המפורסם, אדוארד דה בונו. ביטוי פיוטי יותר ניתן למצוא בשורות הפתיחה של הטאו טה צ'ינג: "הדרך שניתן לדבר עליה איננה הדרך האמיתית, השם שניתן להגותו, איננו השם הנצחי." אינני מתכחש לתועלת שיש בשפה, אך בכך אין להעיד על נכונותה. אכן, אם נוותר על תחושת האמת שבצורת החשיבה…
כולנו עוברים "רעידות אדמה" בחיים. רעידות האדמה בחיינו מפחידות כמו רעידות אדמה אמיתיות. כמו רעידות אדמה אמיתיות, גם רעידות האדמה בחיינו מותירות אחריהן הרס וחורבן.
אחת הדרכים הפשוטות ביותר להמחיש את קיומו של העולם הפנימי הן מה שמכונה "אשליות חזותיות". מי שלא רואה את המשולש הלבן, שיקום. ובכל זאת, מאין הוא מופיע?
כשהכרתם את המקור, הכרתם את עצמכם ואתם חופשיים, כמו שתמיד הייתם.
כל בוקר הוא יצירה חדשה. עינינו נפקחות והעולם נברא. אבל רובנו פוקחים את עינינו וממשיכים לחלום, לחיות בעולם דימיוני שאנו יוצרים לעצמנו, עולם שאנו בונים ומטפחים במהלך כל חיינו. מי ייתן וכולם ייזכו לראות כל בוקר כפי שהוא באמת, במלוא נשגבותו, הדרו, פלאיותו.