אז איך בושמני תופס בבון?
ובכן, אתם מוזמנים לצפות בסרטון הקצר שמופיע בתחתית העמוד, אבל בקצרה, זה נעשה בשלושה שלבים עיקריים, כמו בצבא:
1. הבושמני חוצב גומה עם פתח צר שמתרחבת בפנים, מניח בה מלח (חיות הבר נמשכות למלח) ומתחבא בין השיחים.
2. הבבון שולח את ידו לחור וחופן את המלח באגרופו, אבל כל עוד האגרוף קפוץ, הוא לא יכול להוציא את היד דרך הפתח הצר של הגומה.
3. הבושמני יוצא מהשיחים כדי ללכוד את הבבון. הבבון לא מסוגל להרפות מהמלח הנכסף על מנת להשתחרר, ונלכד.
למה זה רלוונטי? כי אנחנו במצב של הבבון.
בכל רגע בחיינו, בין אם אנו מודעים לכך ובין אם לא, קיים פער בין הידע והתפיסות שלנו לבין המציאות, והנטייה הטבעית שלנו היא להיאחז בתפיסה הקיימת ולהתעלם מחריגות ושינויים, או להמעיט מחשיבותם.
ברמה האישית, המקצועית והעסקית, אנו נוטים להתקבע על תפיסה מסוימת – של עצמנו, של הסביבה שלנו ושל הדרך שלנו, אבל כדי לפתח תפיסה חדשה ולגבש דרך חדשה בעולם משתנה, עלינו להרשות לעצמנו להרפות מהתפיסה הקיימת, על כל המשתמע מכך.
שלא תבינו אותי לא נכון, יש סיבות טובות מאוד לנטייה שלנו להיאחז בידע. אנחנו יצורים לומדים שבנויים לצבור ידע ולגבש דפוסי חשיבה על מנת להשתמש בהם מחדש. בנוסף, הידע שלנו על עצמנו ועל העולם הוא שנותן לנו את תחושת ההתמצאות – את ההרגשה שאנחנו יודעים מי אנחנו, איפה אנחנו ולאן אנחנו הולכים – וזו נוסכת בנו ביטחון. לכן "להרפות מהמלח" של הידע יכול להפחיד.
אבל למרות הסיבות הטובות, ישנם רגעים שבהם הפער בין התפיסה לבין המציאות הופך לבלתי נסבל ופיתוח של תפיסה חדשה הופך לכורח המציאות. ברגעים אלה עלינו לזכור את הבבון ולתת לעצמנו להשתחרר מהמלכודת וללכת לחפש את המלח שלנו במקום אחר.
על חשיבה בימי קורונה, אתם יכולים לקרוא כאן.
עובדה מעניינת:
הנטייה שלנו להיאחז בתפיסות הקיימות באה לידי ביטוי בתופעה שבעולם המחקר מכונה "אפקט איינסטלונג" (Einstellung Effect) – הנטייה של אנשים להשתמש בשיטה מוכרת לפתרון בעיה, גם כאשר קיימת שיטה טובה יותר, ומה שיותר חשוב, גם כאשר השיטה המוכרת כבר לא מתאימה! כמו שאומרים, "כשיש לך פטיש, כל בעיה נראית כמו מסמר."
דילמה? משבר? מחפשים את הדרך או את פריצת הדרך?
אולי KIC-Start יכול לעזור.
והנה הסרטון על לכידת בבון בטבע. מי שיצפה עד הסוף יופתע לגלות את הסיבה האמיתית ללכידת הבבון!
