אישה אחת הלכה לצורף וביקשה ממנו להתיך צמיד זהב שהיה ברשותה, ולהכין מהזהב טבעת.
בזמן שהזהב מותך והופך לטבעת, מה משתנה ומה נותר ללא שינוי?
אנו נוטים לקרוא לדברים בשמות לפי הצורה, השימוש: צמיד, טבעת. הזהב, טבעם הבסיסי של שני התכשיטים, הופך למשני. הדבר נכון גם לגבי עצמנו.
על מנת להבין מהו טבעכם האמיתי, שאלו את עצמכם, מה בכם לעולם לא משתנה?
אין ספק שהגוף ירד מהפרק :), אבל איתו גם הדברים שנקלטים בחושים, התגובות שלנו אליהם, הרגשות והמחשבות שלנו , ובמקביל לכל אלה – תחושת ה'אני' שחושב/מרגיש את כל אלה וצופה בהם.
כל אלה משתנים, בקצבים שונים, ולכן אינם מה שאנחנו מחפשים – את המהות הקבועה שבנו, זו שמעבר לתופעות המשתנות, את התשובה לשאלה 'מי אתם באמת?'
חפשו אותה ברגע זה, בשנייה זאת ממש. הביטו פנימה…
אין ספק שתבחינו במחשבות שצצות, רגשות…
בצמוד לכל אלה תוכלו לזהות את תחושת ה'אני' שחושב/מרגיש את כל אלה, ובגלל התרגיל הנוכחי גם צופה בהם.
אבל כל אלה אכן משתנים ללא הרף, במידה רבה ללא שליטה, ואנחנו בחיפוש אחר המתמשך.
עכשיו, כפעולה אחת אחרונה, הסבו את מבטכם אל מעבר ל'אני' בשאלה "מהו המודע לצופה?"
שאלה זו מובילה אל המקור שלא משתנה, שנמצא שם תמיד, שממנו עולות כל התופעות,
וכטבען של תופעות, הן חולפות, ואליו הן נמוגות בחזרה.
כשהכרתם את המקור, הכרתם את עצמכם – מעבר לתנאים ולנסיבות, מעבר למחשבות ולתפיסות –
ואתם חופשיים, שלווים ואוהבים כמו שתמיד הייתם.
[singlepic id=2 w=512 h= mode=watermark float=]
