אחת הדרכים הפשוטות ביותר להמחיש את קיומו של העולם הפנימי הן מה שמכונה "אשליות חזותיות".
מי שלא רואה את המשולש הלבן, שיקום.
ובכל זאת, מאין הוא מופיע?
אנו נוטים לסמוך באמונה עיוורת על החושים ומניחים שהם מביאים לנו את תמונת העולם כפי שהוא. בפועל אפשר לומר שהמצב הפוך – תמונת העולם שלנו היא פועל יוצא של פעולת החושים שלנו, ואלה אינם מעבירים "דיווח אובייקטיבי" על המתרחש סביבנו.
כולנו רואים את המשולש הלבן שבתמונה מעל, אולם אם נבחן את התרשים מקרוב נראה שלמעשה אין בו כל משולש, רק אוסף של עיגולים לא שלמים וקווים בצורת "פינות".
פירוש הדבר הוא שמה שאנו רואים איננו נובע רק ממה "שקיים במציאות", מהמידע שמגיע אלינו מבחוץ. אנו רואים את מה שאנו רואים מפני שהתנסינו בעבר במראות שונים, למדנו לארגן אותם לקבוצות (כמו משולש) וכאשר אנו נתקלים במראה כלשהו בהווה, אנו שולפים את התבניות הקיימות במוחנו ומחפשים את התבנית מתאימה לפירוש המצב.
לכאורה, הכול טוב ויפה, אך בתהליך זה יכולים להיווצר כשלים שגורמים לנו לראות את מה שאיננו שם או לחלופין לא לראות את מה שאיננו מצפים לראות. שני מצבים אלה שכיחים במיוחד בתקופות של שינוי, בתקופות שבהן התבניות שלנו אינן מעודכנות. במקרים אלה יש לנו נטייה "לכפות" את התבנית הקיימת על המציאות וכתוצאה מכך אנו נתפוס את המציאות באופן מעוות ולא רלוונטי – אנו ניטה לייחס חשיבות גבוהה למידע שלו אנו מצפים ולהתעלם ממידע שאינו "מתאים למשבצת".
מה הסיכויים שנוכל לנווט את דרכנו בהצלחה במצב זה?